לוחם מצטיין שסחר בסמים
ניר הורנשטיין, בן לרופא ומנהלת בית ספר, לוחם מצטיין שזכה בצל"ש על חילוץ גופת חבר תחת אש, השתחרר מהצבא ומכר קצת חשיש לבני טובים בצפון תל אביב. מפקדיו וחיילים מהפלוגה העידו על יכולותיו המופלאות, והאמא השכולה ביקשה להתחשב, אבל בפרקליטות מחוז תל אביב לא התרגשו, גם לא השופט בני שגיא שדן אותו ל-15 חודשי מאסר.
יולי 2006. בעת פעילות מבצעית בשכם, אשר נועדה לסכל פיגוע בעיר נתניה וכלל ביצוע מעצר, הופעל מטען רב עוצמה לעבר צוות יחידה קרבית של צה"ל. מרבית הצוות נפגע. ניר הורנשטיין, לוחם מצטיין, היה זה שחילץ תחת אש את חבריו לצוות, והגדיל לעשות כאשר איתר את גופת חברו, אושר דמרי ז"ל, וחילץ אותה תחת אש. הורנשטיין קיבל על המבצע ציון לשבח, ובעיני רבים הפך לגיבור.
יולי 2012. את הכסף עבור רכישת החשיש מניר הורנשטיין השאירה ת"ק (השם המלא שמור בפוסטה) בתיבת הדואר שלו, בעוד שהוא השאיר לה את הסם בארון החשמל אשר סמוך לדירתו, בשדרות נורדאו בתל אביב. כך קרה בשלוש הזדמנויות שונות, ובחמישה מקרים נוספים מול לקוחות אחרים. ברוב המקרים העסקאות בין סוחר הסמים לבין לקוחותיו סוכמו בהודעות טקסט סלולריות. בחיפוש בביתו נתפסו חמש אריזות חשיש, מאזניים אלקטרוניים, והרוכשים מסרו עדויות על תחנת סמים משגשגת אותה ניהל הלוחם לשעבר בביתו. כתב האישום הוגש לבית משפט שלום בתל אביב.
דצמבר 2012. בפני השופט בני שגיא דילמה לא פשוטה: מצד אחד, הנאשם שכבר הוכרז כסוחר סמים והורשע בשישה אישומים של סחר בסם מסוכן. מצד שני, גיבור צה"ל שחילץ את גופת חברו הטוב תחת אש, ואף זכה על כך לצל"ש. "הדילמה העומדת לפתחו של בית המשפט בתיק זה היא דילמה לא פשוטה", הגדיר זאת השופט, והדיון בטיעונים לעונש הפך במה קטנה לסיפור אנושי גדול. חודש בדיוק לאחר מתן גזר הדין – הנה סיפורו של ניר הורנשטיין.
אבא רופא, אמא פדגוגית
הורנשטיין, בן 28, רווק, הצעיר מבין שלושה ילדים. בן טובים אמיתי, אביו רופא משפחה, אמו עבדה עשרות שנים כמנהלת בית ספר. אמנם הוא לא היה הילד הכי רגוע בעולם, ובגיל 15 כבר התחיל לעשן סיגריות, אבל את לימודיו סיים בהצלחה ואף השיג תעודת בגרות מלאה.
הורנשטיין, בן 28, רווק, הצעיר מבין שלושה ילדים. בן טובים אמיתי, אביו רופא משפחה, אמו עבדה עשרות שנים כמנהלת בית ספר. אמנם הוא לא היה הילד הכי רגוע בעולם, ובגיל 15 כבר התחיל לעשן סיגריות, אבל את לימודיו סיים בהצלחה ואף השיג תעודת בגרות מלאה.
השירות הצבאי שלו בכלל היה סיפור הצלחה, אבל מלא בסיפורים טראגיים. לאחר שחרורו קיבל הורנשטיין הצעות עבודה בתחום הביטחון, אולם תחושת הריקנות והיעדר הסיפוק הובילו אותו למה שמכנים "חיפוש עצמי". הוא טס לארצות הברית, שהה שם שלוש שנים ועבד בעבודות שונות. עם חזרתו ארצה נרשם בלחץ הוריו ללימודים אקדמאיים, אותם נטש כעבור שלושה חודשים. מאז ועד מעצרו, במשך כשנתיים, עבד כברמן ומלצר. בתווך עוד הספיק לקבל הודעה על התאבדותו של חבר ילדות.
הורנשטיין עצמו סיפר במהלך ההליך המשפטי כי פגש לראשונה את עולם הסמים כבר בגיל 17. אז הוא הכיר לראשונה את הגראס, על רקע חברתי שהוא התנתק ממנו עם גיוסו לצה"ל. לאחר ששב ארצה מהרפתקאות ארצות הברית, הוא החל לצרוך סמים באופן אינטנסיבי, "כשהסם מהווה עבורו מקור לפורקן ולרגיעה מלחצים לגבי עתידו המקצועי", כהגדרת קצינת המבחן, "הנאשם פעל מתוך סיפוק צרכיו האישיים, נמנע מבדיקה עצמית, וכן לא היה ער לחלקים הבעייתיים והעבריינים שבהתנהגותו". לבסוף המליצה קצינת המבחן לשלב את הורנשטיין בטיפול ש"יאפשר לו לעבד את רגשותיו ולבדוק חלופות התנהגותיות מותאמות ללא הסמים".
הורנשטיין הפתיע את כולם בהקשר זה, כאשר הודיע לבית המשפט כי הוא מודע לחומרת מעשיו ומעוניין לרצות את עונשו באופן מיידי, ולהתחיל בטיפול לאחר ריצוי העונש.
בעיית סמים מינורית
רשימת עדי האופי כללה את האם המודאגת, עובד סוציאלי ממרכז "התחלה חדשה" העוסק בטיפול ואבחון עבריינים, וגם ראיות שונות העוסקות בשירותו הצבאי של הנאשם. העובד הסוציאלי, דני גולד, העיד כי סוגיית השירות הצבאי תפסה נפח משמעותי בחייו של הלוחם גם לאחר שחרורו מהשירות.
בעדותו הציג העו"ס את מהלך שירותו הצבאי של הורנשטיין. הוא סיפר על אירוע היתקלות עם מחבלים, במהלכו נהרג אחד המחבלים ושניים אחרים נלכדו, וציין כי הורנשטיין קודם אז לתפקיד רב סמל פלוגתי למרות שלא היה איש קבע, והפך לחלק מהפורום המוביל של הפלוגה. גולד ציין כי במהלך פעילות מבצעית הסוף השירות איבד הורנשטיין את חברו הטוב.
"זו הייתה סיטואציה מביכה שלא הכינו אותי לקראתה", סיפר הורנשטיין עצמו במשפט. "דאגתי לפסיכולוג לחיילים ופחות לעצמי. חודשים לפני השחרור לא היה זמן להתעמק בעניין, היו רגעים שהתמונות מהטראומה היו קופצות לכמה שניות". הורנשטיין גם סיפר איך הפך מצרכן לספק הסמים: "החל להתפתח הביקוש על ידי חברים קרובים, ויצא מפרופורציות למימדים גדולים ממה שחשבתי".
העובד הסוציאלי גולד סיפר בעדותו כי למרות השיפור במצבו הכלכלי של הורנשטיין, הוא חש כי הוא פועל בניגוד לעקרונות עליהם גדל: השירות הצבאי היווה עבורו חוויה מתקנת, שם הוא הרגיש מוערך, שייך ומועיל. כישרונותיו ביחסי אנוש וכמנהיג סייעו לו להגיע למעמד מיוחד ביחידה הקרבית, והמסגרת הצבאית סייעה לו על ידי גבולותיה הברורים".
גולד אף אמר כי לדעתו הורנשטיין הוא קורבן של פוסט טראומה: "מן ההמלצות שקיבל ממפקדיו ומתעודת השחרור עולה כי נתפס כבעל כושר מנהיגות, רציני, בעל משמעת עצמית, בעל כושר ארגון וניהול, בעל כושר עבודה עם קהל והיווה דוגמא אישית לזולת. לא מן הנמנע כי ברקע ליכולת שהפגין לתפקד במצבי לחץ וטראומה, עמדו מנגנונים אשר סייעו לו בעת השירות אך הקשו עליו להתמודד עם הריקנות לאחר השחרור".
גולד הגדיר את בעיית הסמים של הורנשטיין כמינורית, והוסיף כי הבעיה האמיתית הינה הצורך שלו בריגושים, אותם השיג באמצעות הסמים. העובד הסוציאלי המליץ לשלב את גולד בטיפול במרכז "התחלה חדשה".
אמו של הורנשטיין עלתה על דוכן העדים ותיארה בהתרגשות את הידיעה על ההסתבכות בפלילים, ש"נפלה על המשפחה הנורמטיבית כרעם ביום בהיר". היא ציינה כי המשפחה מעוניינת להירתם על מנת לסייע בשיקום של בנם.
החבר'ה מהפלוגה מחכים
לבית המשפט נמסר מכתב של מפקדו בשירוטת הסדיר. "חייליו ראו בו דמות למודל חיקוי והערצה", כתב המפקד, שציין את האירוע הטראגי בו נהרג דמרי, אבל גם אירוע דרמטי אחר בו פיקד הורנשטיין על צוות חילוץ. "הפלוגה הגיעה להישג מבצעי מרשים כאשר פגעה בראש ארגון פת"ח בשכם", כתב המפקד.
מפקדו של הורנשטיין בשירות המילואים יצא מגדרו כדי לסייע לחייל שלו. "הוא הקפיד להתייצב לכל שירות מילואים, בעל יוזמה, אמין, אמיץ וחרוץ, תמיד ביקש לקבל אחריות על כתפיו ועשה את עבודתו על הצד הטוב ביותר במסירות נפש. מדובר בלוחם ומפקד מוערך מאוד הן על ידי והן על ידי כלל המפקדים, אשר תמיד סייע לחבריו, מקצועי ורציני כאחד. אחד הלוחמים הראשונים שבסביבתם ארגיש בטוח תחת אש בסביבה עוינת", כתב המפקד.
"קיבלתי בתדהמה את הבשורה המרה לפיה ניר הסתבך בפרשיה חמורה של סחר בסמים. למרות הכעס והסלידה מהמעשים, ומתוך שיחות הנפש שערכנו בעניין מבית המעצר בטלפון, אני סבור כי נכון יהיה לו בית המשפט הנכבד, במידת האפשר, ייתן לניר הזדמנות לשקם את אורחות חייו ולחזור למוטב כבעבר. משיחות עם ניר הנני למד כי הוא למד לקח כבד ביותר מהמקרה, הוא כועס על עצמו שהסתבך בפרשייה זו, מתבייש במעשיו, ומתחרט מעומק נפשו שלא עצר את הדברים לפני שהתדרדרו עד הלום. כולי תקווה שפועלו של הבחור הצעיר הזה לטובת המדינה במהלך שנותיו יעמוד כשיקול נוסף שיילקח בחשבון בטרם יחרץ גורלו. מדובר בבחור עם פוטנציאל גדול שחבל לפספס. ברצוני לציין כי בעת שניר יסיים לרצות את עונשו, אני אשמח לקבל אותו כלוחם תחת פיקודי בשנית".
לא רק המפקדים העידו לטובת הורנשטיין. 13 חיילים שונים ששירתו תחת פיקודו בסדיר ובמילואים חתמו על מכתב בו תיארו אותו כ"לוחם מיומן ומפקד מוערך, אשר תמיד הפגין רגישות לצרכי חייליו ולוחמיו במחלקה, מקצוען ללא פשרות, וחבר נאמן שניתן לסמוך עליו בעיניים עצומות. חרף המעשים החמורים הראויים לגינוי חריף מטעמים מובנים, מצאנו חברי המחלקה הנמצאים תחת פיקודו לפנות אל בית המשפט הנכבד בבקשה שייקח את פועלו של ניר מזה שנים בגדוד ובפלוגה כנתון לקראתו גזר דינו הצפוי. אנו נשמח בבוא היום לראות את ניר חוזר לפלוגה אחרי שישתחרר ממאסר ויעבור הליך מתאים".
המכתב שסחט הכי הרבה דמעות באולם של השופט שגיא היה ללא ספק זה של אביגיל דמרי, אמו של אושר, שאת גופתו חילץ הורנשטיין. במכתב היא סיפרה כיצד החבר הטוב שהיה עד למראות קשים, סייע בארגון ההלוויה ודאג לכל מחסור בבית משפחתה האבלה, "הן מחסור חומרי והן מחסור רגשי". האם השכולה אף סיפרה שהורנשטיין אף הקים פינת הנצחה לזכר אושר ועמד איתה בקשר רציף. היא הוסיפה ותיארה כי אחריותו ורגישותו ראויים לציון והערכה.
מחכים לעונש
למרות כל מסכת עדויות האופי המרגשות הללו, וחרף העובדה שבמקרים רבים וחמורים מאלה משחררים עבריינים למעצר בית, התביעה בתיק הזה לא הסכימה לשחרור בערבות או להקלה בעונשו. הסדר הטיעון בין התובעת, לבין הסנגור, עורך דין פלילי איתן כבריאן, כלל הסכמה על שליחתו של הורנשטיין לשירות המבחן, ללא הסכמות לעניין העונש.
עו"ד הפנתה לחומרת העבירות, לסכומי הכסף, לדרך מכירת הסמים ולהחזקתם בביתו. עוד ציינה כי הוא לא ביצע את העבירות על מנת לממן את התמכרותו, וביקשה לדחות את הטענה לפיה אירועים טראומטיים בצבא הובילו את אותו לביצוע העבירות. התובעת דרשה לגזור על הורנשטיין 5-12 חודשי מאסר בגין כל אישום, מאסר על תנאי, קנס ופסילת רישיון נהיגה, כמו גם חילוט 10,000 שקל שנמצאו בקופסת שימורים בביתו של הורנשטיין.
עורך דין פלילי איתן כבריאן הפנה למספר נתונים המצדיקים לטעמו השתת עונש מקל החורג מהענישה המקובלת המוטלת על סוחרי סמים, בין היתר בשל הרקע החיובי של הנאשם, בוודאי זה הקשור לשירותו הצבאי, הודאתו, נטילת האחריות, סיכויי שיקומו הגבוהים, כמויות הסם שהוגדרו כלא גדולות, וסוג הסם שאינו נחשב "קשה", העובדה כי מדובר במעצר ומאסר ראשון.
הורנשטיין עצמו ביקש מהשופט שגיא צ'אנס, התחרט על מעשיו, והבטיח כי "תהיה זו הפעם הראשונה והאחרונה בה אני מביא את משפחתי לסיטואציה מעין זו".
הכבוד של צה"ל
השופט שגיא לא הסתיר את הרגשותו מהנאשם יוצא הדופן. "רשמי האירוע הקשה צרובים בזיכרונו מאז נטל על עצמו גם את תפקיד זיהוי הגופה, איסוף ציודו האישי של חברו המנוח, עזרה בארגון ההלוויה והשבעה, והודעה לחבריו הקרובים", ציין השופט, והתייחס לעדותו של האמנא השכולה דמרי: "תואר רגע מרגש ומורכב במיוחד בו העביר לה הנאשם מכתב שכתב בנה לרגל יום הולדתה, כשבוע לפני נפילתו, ונשמר בחפציו האישיים של בנה. גברת דמרי ביקשה להתחשב בפועלו של הנאשם, היא בטוחה שהוא למד מהמקרה והדבר יוביל לשינוי משמעותי. ניתן להעריך כי הנורמות והערכים החיובים הנטועים באישיותו של הנאשם, בצירוף לתמיכת בני משפחתו, ישמשו לו בסיס ויסייעו בידו לפתוח דף חדש ולחזור למסלול של תרומה לחברה ולמדינה".
עכשיו עבר השופט לסוגיית מתחם העונש ההולם, ש"צריך ליתן ביטוי לערכים המוגנים הרלוונטיים לעבירות אותן ביצע הנאשם, ובהקשר זה ניתן להצביע על הצורך להילחם בנגע הסמים והשלכותיו ההרסניות. המציאות מלמדת כי שימוש בסמים איננו רק עניינו של המשתמש, ולעיתים רבות הופך המשתמש לנטל על החברה, ופועל בתחומי עבריינות נוספים על מנת לממן את צריכת הסם… אינני סבור כי ניתן להצביע על קשר ברור בין רקעו וחוויותיו של הנאשם לבין ביצוע עבירות של סחר בסם. מדובר בעבירות המבוצעות עבור בצע כסף, ואין בידי לקבל את העמדה בדבר קיומה של פוסט טראומה.
"אין לי ספק כי כאשר בחר הנאשם בשירות קרבי תובעני ומסוכן, וכאשר התמיד והצטיין בו, לא עשה כן מתוך ציפייה כי הדברים יעמדו בעתיד לזכותו בהליך פלילי. כעת, ביום פקודה, דומני כי יש מקום להעניק לנתונים אלה משקל משמעותי לקולא. ציינתי כי אינני רואה קשר מובהק בין השירות הצבאי שעבר הנאשם לעבירות הסחר, אך ברור כי כאשר אדם נחשף לאירועים מורכבים וחוויות כה קשות, יש להניח כי הם בעלי השפעה על נפשו, ולא בנקל ימחה חותמם. נראה כי קיים קונצזוס באשר לאופיו הטוב של הנאשם, לערכיו החיוביים, ולמידת הקרבתו הרבה למען הכלל".
לבסוף החליט השופט לגזור על הורנשטיין 15 חודשי מאסר בפועל החל מיום מעצרו, 11 חודשי מאסר על תנאי, קנס כספי בסך 3,000 ₪ ופסילת רישיון לחצי שנה. מאחר שהורנשטיין נעצר ביולי 2011, נותר לו חודש בלבד לריצוי העונש. בימים אלה, סביר להניח, משתחרר הורנשטיין מכלאו. "כולי תקווה כי לאחר ריצוי העונש, לא ישוב עוד הנאשם לבית המשפט, ויצליח לשקם את חייו, להפוך לאזרח יצרני, שומר חוק, ולמקור גאווה להוריו, כפי שהיה עד מעידתו".